טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט רט״ז

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט רט״ז
1 המוכר שדה ואמר חוץ מדקל פלוני או חוץ מהאילנות או קרקע לזה ואילנות לזה וכיצד יכתוב בשטר מכירה כדי להסתלק מן העירעורים. ובו יד סעיפים:' המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו קנה לך דקלים ותמרים והוצין פי' ענפי דקל שעושין מהן מחיצה ואע"פ שקנה כל אלו אע"פ שלא פירש אותם נויי השטר הוא:
2 וכן המוכר קרקע לחבירו צריך לכתוב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום כדי להסתלק מהדינין והטענות:
3 המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים וא"ל חוץ מדקל פלוני אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבדו שייר והשאר ללוקח ואם דקל רע הוא ששייר לא קנה מהדקלים כלום: הגה וי"א דדוקא הטובים ממנו לא קנה אבל כל אילנות הפחותים ממנו או אפי' כיוצא בו קנה וכל אילן הנושא קב פירות מקרי דקל טוב טור והרא"ש וי"א דכל זה במין האילן ששייר אבל כל שאינו מינו קנה הלוקח הכל נ"י פ' המוכר הבית בשם רשב"א:
4 מכר לו שדה ואמר חוץ מהאילנות אם יש בו דקלי' בלבד שייר הדקלים ואם יש בו גפנים בלבד שייר הגפנים וכן שאר האילנות היו בה גפנים ודקלים לא שייר אלא הגפנים וכן בדקלים ואילנות שייר האילנות היו בה אילנות וגפנים שייר האילנות ומכר הגפנים שהמוכר בעין יפה מוכר: הגה אמר לו חוץ מחרוב זה לא קנה כל החרובין שבשדה והא דקאמר חוץ מזה כדי לשייר לו דרך הכל בטור וע"ל סי' רט"ו ס"ה ואם הדקלים שייר לא שייר אלא כל דקל גבוה שעולים לו בחבל והשאר הרי הם של לוקח מיהו אם כולם נמוכים שייר כולם טור ואם שאר האילנות הוא ששייר לא שייר בהם אלא כל שאין העול כובשו וכל שהעול כובשו הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב מיהו אם כולם דקין שהעול כובשן שייר כולן טור:
5 האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך אפי' לא היו לו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים ה"ז נקנה המקח ואין הלוקח יכול לומר לו איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים ואם אמר קרקע בדקלים אני מוכר לך אם היו בו שני דקלים קנה ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר ואם א"ל קרקע של דקלים אני מוכר לך אין לו דקלים שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים ומיהו אם יש דקלים בקרקע קנאן: הגה בכל ענין שאמר ויש אומרים דאם א"ל קרקע ודקלים אני מוכר לך אע"פ שיש דקלים בשדה אם יש לו דקלים במקום אחר צריך ליתן לו עוד שני דקלים ואם אין לו א"צ לקנות מיהו הקרקע קנוי לו דשני מכירות הן הקרקע והדקלים טור בשם הרשב"ם:
6 המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו אפי' היו ג' נטיעות קטנות או שלשה בדי אילן יש ללוקח קרקע הראוי להם ויש אומרים דאם הם דקין שהעול כובשן לא קנה קרקע שביניהם טור בשם הר"י ואפי' יבשו האילנות או נקצצו יש לו קרקע הראוי להם ונוטע אחרים תחתיהם טור וקנה כל האילנות שביניהם וכמה הוא הקרקע הראוי להם תחתיה' וביניהם וחוצה להם כמלא האורה פי' כדי שיוכל לעבור מלקט תאנים עם הסל שבידו וסלו וזה המקום שהוא מלא האורה וסלו אין א' מהם יכול לזרעו אלא מדעת חבירו אבל הקרקע שביניהן זורע הלוקח ואם שייר המוכר הקרקע שביניהן לעצמו אפ"ה מקום האילנות ללוקח ויכול לנטוע אחרים אם יבשו טור:
7 בד"א כשהיו שלשה האילנות עומדים כמו ג' פטפוטי כירה פי' כעין רגלים שחיברן בטיט על הארץ לשפות עליהם הקדרה שהרי הם שנים זה כנגד זה והשלישי מכוון ביניהם ומרוחק מהם והוא שיהיה בין כל אילן ואילן מארבע אמות ועד י"ו ומהיכן הוא מודד מהעיקר הרחב של אילנות אבל אם לא היו עומדים בשורה הזאת או שהיו מקורבים פחות מארבע אמות או מרוחקים יותר מי"ו אמה או שלקחן זה אחר זה או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו או שהפסיק בור או אמת המים או רשות הרבים ביניהם ה"ז אין לו קרקע לפיכך לא קנה האילנות שביניהם ואם יבש האילן או נקצץ ילך לו: הגה והוא שאין גזעו מחליף אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש אלא כעולה מן הגזע דמי והוא משל בעל האילן טור:
8 כל מי שקנה ג' אילנות ויש לו קרקע אם הגדילו והוציאו חוטר יקוץ כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה ואם המוכר אומר שהגדילו והלוקח אומר שלא הגדילו על הלוקח להביא ראיה טור והמ"מ שם בשם נימוקי הרמב"ן וכל השריגים והאמירים פי' הסעיפים העליונים שבאילנות היוצאים מהם ואפי' מהשרשים הרי הם של בעל האילנות שהרי יש לו קרקע:
9 הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו אין לו קרקע לפיכך אם מת האילן או נקצץ אין לו כלום: הגה מיהו יש לו כמלא אורה וסלו וכל שכן תחתיה ללקט שם פירותיו ואין המוכר יכול לזרוע שם גם יש ללוקח דרך ללקט פירותיו מן האילנות שקנה טור הגדילו ב' האילנות והוציאו שריגים ואמירים יקוץ שמא יצמחו בארץ ויאמר למוכר ג' אילנות מכרת לי ויש לי קרקע אבל אם נתפשטו הענפים אפי' למרחוק א"צ לקוץ טור:
10 כל העצים שקוצץ בעל השני אילנות מהם העולה מהגזעים והוא הרואה פני חמה הרי הוא של בעל האילנות והעולה מהשרשים והוא שאינו רואה פני החמה הרי הוא של בעל השדה ובדקל אין לבעל הדקל מן העולה כלום לפי שאין לו גזע:
11 המוכר קרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע היה אומר לו הלוקח עקור אילניך וי"א דאין לו אלא הקרקע הצריך לה ראב"ד וטור:
12 וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע היה הלוקח אומר עקור אילניך ולך:
13 מכר הקרקע לא' והאילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה החזיק בקרקע זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד: ויש חולקין וס"ל דאין לבעל אילנות בקרקע כלום רק אם יבשו יוכל ליטע אחרים תחתיהם טור בשם ר"י והרא"ש:
14 הלוקח זתים מחבירו לקוץ מניח מהאילן סמוך לארץ ב' גרופיות וקוצץ לקח בתולת שקמה מגביה ג' טפחים וקוצץ סדן של שקמה ב' טפחים ובשאר אילנות טפח וקוצץ בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזעם מחליף:
פירוש טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט רט״ז
1 סעיף ד שהמוכר בעין יפה מוכר וקשה ל"ל האי טעמא הא בלא"ה לא שייר אלא הגפנים דהגפנים הם יותר בכלל אילנות כמ"ש רשב"ם בהדיא ובסמ"ע סק"ז פי' כן לדעת הרמב"ם ובסמ"ע סק"ט כתב דבא לתרץ בזה דלא ניחא דקנה שניהם ולפ"ז אם היה איפכא שאמר א' לחבירו אני מוכר לך דבר פלוני והיה לו שני דברים וא' מהם קרוב יותר לשם ההוא שמכר אמרינן דצריך ליתן לו שניהם מכח דבעין יפה מכר כמו הכא באילנות ואע"פ שהא' קרוב יותר לשם אילנות וזה ודאי אינו דבהדיא אמרינן בגמרא ובסימן רט"ו ס"ו בד"א במוכר שהיה לו לפרש כו' ולא אמרינן שם מכח מוכר בעין יפה שקונה הכל דלא מהני עין יפה אלא הדבר הקנוי ודאי שיקנהו בכל פרטיו כמ"ש גם בסמ"ע וא"כ הכא ודאי לא קנה אלא מה שקרוב יותר לשם אילנות דהיינו גפנים עכנ"ל דהרמב"ם דהכא לא ס"ל האי סברא דהוי גפנים יותר קרוב לשם אילנות מדקלים אלא שוים הם לענין השם ומש"ה היה סברא שפיר לומר שניהם שייר ולזה מהני סברא דבעין יפה מוכר בשייר דלא שייר אלא הפחות דהיינו גופנא דדיקלא חשיבי טפי מגופני ואף ע"ג דאמרינן בפ' החובל גופנא קנה דיקלא דיקלא לא קנה גופנא הא כתבו תוס' שם דיש צד דדיקלא עדיף ע"ש ולפ"ז אם אמר א' לחבירו אני מוכר לך אילנות והיו שם גופנא ודיקלא אה"נ דצריך לתת לו שניהם כיון דשם אחד הוא להם אבל לפירוש רשב"ם דגופנא הוא יותר קרוב לשם אילנות אף במוכר אילנות אין צריך לתת הדקלים ולא מהני בזה עין יפה ובהא מילתא יש פלוגתא בין רשב"ם לרמב"ם:
2 סעיף ה' האומר לחבירו לדעת הרמב"ם שאומר קרקע ודקלים לא הוי ב' מכירות במ"ש בסמ"ע סקי"ד וחולק על רשב"ם בזה דס"ל דהוי ב' מכירות ואף שא' מהם בטל כגון דלית ליה דקלים נשארה מכירת הקרקע קיימת ולהרמב"ם לא מיירי התלמוד מזה כאן כלל ולפ"ז כל היכא דמכר א' לחבירו בפ"א ב' דברים בסך מה ונמצא שא' מהם אינו ברשותו ודאי הסברא נותנת דמכירת השני בטל דזה יוכל לומר כיון שכללתי אותם בסך א' היתה המכירה א' וגם שוה בעיני הרבה ולא אקח א' מהם כפי שומת האנשים ומכ"ש בקרקעות דאין להם אונאה ובמ"מ כתב גם כן הכא לדעת הרמב"ם דמצי לומר לא הייתי קונה א' בלא חבירו וכ"כ רבינו הטור לדעת הרמב"ם דאם אינו נותן לו ב' דקלים דגם מקח הקרקע בטל יש להקשות אמאי סגי כשיקנה לו המוכר ב' דקלים ממקום אחר והא עכ"פ בשעת המכר לא היו בעולם ונימא דגם ממקח הקרקע יכול הלוקח לחזור בו וא"ל כיון דישנן בעולם חשיבי ברשותו דא"כ כי לית ליה דיקלי יהא המקח קיים ויכוף אותו הלוקח שיקנה לו ממקום אחר ואמאי תהא הברירה למוכר בזה ותי' בכ"מ שמצד שהוא בעולם חשיב כדשב"ל ומצד שאינו ברשותו מקרי דשלב"ל ומש"ה כשאומר המוכר הרי אני מקיים כמו שהבטחתיך ומחוייב אתה לקיים המקח הדין עמו וצריך לומר שעכ"פ מיירי שמצוי לקנות הדקלים דאל"כ ודאי אין שם מקח כלל על זה במ"ש ריש סימן רי"ג רי"א וסי' ר"ט מ"ה בדברים שאינם ברשותו וא"ל א"כ הדרא קושיא לדוכתיה יתחייב המוכר לקנות הדקלים כמ"ש הרמב"ם עצמו הביאו המחבר סימן ר"ט ס"ג נותן לו הביאו המחבר סימן ר"ט ס"ג נותן לו בשער שבשוק כו' די"ל דמיירי דאינו מצוי מאוד לקנות דקלים ולקיים המכר שמכר לו הקרקע אבל אם אינו רוצה ליתן לו כלל דקלים ודאי אינו כופהו של מקח הקרקע לחוד כ"ז לרמב"ם דחשיב ענין זה במכירה א' אבל הרמב"ם ס"ל דהוי כב' מכירות. ומעש' בא לידינו בא' שמכר לחבירו שני מקומות בב"ה באיזה סך ונתברר אח"כ דלא היה לו אלא מקום א' ואמרנו שדין זה הוא מחלוקת רמב"ם ורשב"ם שזכרנו ואין לנו כח להוציא ממון נגד הרמב"ם וכל המכירה בטילם וכן משמע ממ"ש סי' קפ"ב ס"ח שכתב ומיהו הלוקח יכול לחזור לומר איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד כנלע"ד:
3 סעיף ח' בהג"ה על הלוקח להביא ראיה נ"ל דכ"ש אם היו מחולקים בזה שהמוכר אומר מכרתים זה אחר זה ולוקח אומר בפעם אחת קניתים ועל הלוקח להביא ראיה ובזה מתורץ קושית הרשב"א והריטב"א על הרמב"ן בזה דאמאי יצטרך הלוקח להביא ראיה דהא ידוע שמכר לו אילנות ואנו רואין ענפי אילן נוטין ע"כ הם עדות על מכירת הקרקע דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו עכ"ל ולפמ"ש ניחא דמש"ה המוכר נאמן לדעת הרמב"ן במיגו דאי בעי אמר המוכר מכרתי לך בזה אחר זה ובזה ודאי אפילו הרשב"א וריטב"א מודים דעל הלוקח להביא ראיה דכיון שיש ספק בעיקר המכירה אין שייך לומר כאן נמצאו וכאן היו וא"ל הא הוי מגו להוציא י"ל דקרקע בחזקת בעליה קיימת אלא דלוקח בא להוציא מן המוכר ובזה ניחא לך מה שהקשה הסמ"ע סקל"ב אמאי יקוץ הא אם יהיה מחלוקת ביניהם יהיה המוכר נאמן ותי' הא' הוא בנ"י ותי' הב' שלו דאם יש ספק בדין הנזכר בס"ט דהמוכר אומר ב' מכרתי לך והעלו שרשים מתחת הקרקע דאז הלוקח נאמן כיון דלא שכיח לא עיין הרב בנ"י שם כתב להדיא דגם בזה המוכר נאמן אלא דק"ל גם על הטעם דנ"י דלא ניחא ליה לירד לדין הא עכ"פ ינצל מזה דהלוקח המחזיק באילן ע"כ יוכל לטעון קניתיה עם הקרקע במ"ש ס"ס קמ"א ואף שזה יוכל למחות מ"מ לא ינצל מלירד לדין ודוחק לחלק בין דין לדין ולפי מ"ש ניחא דעיקר נאמנות המוכר מכח מגו המוכר אינו רוצה לכתחלה לסמוך על המגו שמא יהיו עדים שממולם לא היה עסק לזה המוכר עם הלוקח אלא פעם א' ונמצא לא יוכל לומר שמכרם בזה אחר זה ע"כ צריך הלוקח לקוץ כנלע"ד:
4 סעיף י"א המוכר קרקע בד"ר נראה להגיה בדרך זה והרמב"ם כתב יש לו חצי קרקע כו' וכן אם שייר ב' אילנות יש לו קרקע הצריך להם ול"נ עכ"ל כנלע"ד ועל הדין הא' כתב ונ"ל דלמה יתן לו חצי הקרקע במשייר האילנות וכתב הדין של ב' אילנות בשם הרמב"ם אף ע"פ שכבר כתבו הוא עצמו כי היכי דלא תטעה לפרש מ"ש הרמב"ם בשייר אילנות דנותן לו חצי קרקע כו' ודמיירי שכל הקרקע צריך לאלו האילנות וע"כ הביא הך דסיפא דלא מיירי ע"כ בענין זה מדאמר בסיפא הקרקע שצריך לא ברישא:
5 סעיף י"ג עם חצי הקרקע כו' לפי מה שרצה הסמ"ע סקצ"ח לחלק לדעת הרמב"ם בין הך דהכא ובין ההיא דס"ס קמ"א תמהתי דהא הנך תרווייהו נלמד ממימרא אחד ממ"ש בגמרא בפח"ה מכר לזה קרקע ולזה אילנות יש לו חצי קרקע והאיך אפשר לחלק ביניהם וכבר השאיר המ"מ דברי הרמב"ם בצ"ע: